למה אנחנו מוקסמים מבדיקות הדיאלקטריות לסנסורים ביולוגיים
כאשר מייצרים סנסורים ביולוגיים, שלב הייבוש וההתייצבות של החומרים הוא השלב המסובך ביותר. יש צורך בטמפרטורה מדויקת, ולכן אנחנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום מיוחדות.
אך הבעיה היא שבמערכות בעלות רמת דיוק גבוהה, חדירה חשמלית קטנה יכולה להרוס את כל הסנסורים בתוך שניות, או אפילו לפגוע בלוח הבקרה של המכשיר. לכן אנחנו לא לוקחים סיכונים – אנחנו מבצעים בדיקות לחץ ובדיקות בידוד על כל סנסור לפני שהוא יוצא מהמפעל שלנו.
איך אנחנו בודקים אותם בפועל
אנחנו לא אוהבים את שיטת הדגימה האקראית – לבדוק מספר מנורות באופן אקראי ולקוות לטוב. במקום זאת, כל מנורה עוברת בדיקה יסודית.
בעצם, אנחנו מעלים את המתח מעל הערך הרגיל שהמנורה צריכה לקבל. אנחנו מחפשים כל סימן לכשל. אם יש סדק זעיר בקוורץ או שהאטמים אינם תקינים, הזרם יעלה באופן דרסטי. אנחנו מעדיפים לגלות את הכשל כאן, ולא שהוא יקרה בתוך המכשיר של הלקוח.
יש גם את בדיקת ההתנגדות החשמלית – אנחנו בודקים את ההתנגדות בין החוטים החשמליים לבין המעטפת של המנורה. אנחנו רוצים שההתנגדות תהיה גבוהה – כי הזרם צריך להישאר בתוך החוטים החשמליים, ולא במקומות אחרים.
ההשלכות בעולם האמיתי
אם אתם עובדים עם פולימרים מוליכים או חוטים מתכתיים דקים, הציוד שלכם רגיש מאוד.
אם למנורת חימום יש חדירה חשמלית, זה יגרום לרעש חשמלי. זה יגרום לקריאות לא אמינות או לבעיות בכיול המכשיר. זה מעצבן ויקר.
הבדיקות שלנו מונעות את זה – אנחנו מוודאים שהמנורה תפעל כראוי, בלי שיהיה חדירה של חשמל לתוך המכשיר.
כמה הערות טכניות
הבדיקות יכולות לגלות את הבעיות, אך הן אינן פתרון מושלם לכל דבר.
אם אתם מפעילים את המנורות בגבולות המתח המרבי שלהן, אתם יוצרים לחץ רב על החיבורים. עליכם לוודא שהחיבורים שלכם חזקים, ושהטרמינלים שלכם יכולים לעמוד בחום.
חיבור לא טוב יגרום לבעיות. ותאמינו לי – שום בדיקה במפעל לא יכולה לתקן חיבור לא טוב.