למה עברנו לשימוש בטיפול באמצעות אור אינפרא-אדום לחומרים חצי-מוליכים ללא עופרת
בואו נהיה כנים: אותם תנורי חימום מסורתיים הם מעצבנים מאוד. כשהתעשייה עברה לשימוש בסטנדרטים ללא עופרת, נאלצנו לחשוב מחדש על כל התהליך. הפסקנו לנסות לחמם את כל החדר, והתחלנו להשתמש בטיפול באמצעות אור אינפרא-אדום.
למה? כי אור אינפרא-אדום פוגע ישירות בחומר שעליו מבוצע הטיפול. אין צורך לבזבז זמן ואנרגיה על חימום תיבה מתכתית ענקית שמלאה באוויר. זה יעיל יותר, מהיר יותר, ואין צורך לדאוג לחלקיקים זרים שעלולים לפגוע בחומרים שעליהם מבוצע הטיפול.
חיסכון באנרגיה
דמיינו זאת כמו מדורה: אין צורך לחכות שהאוויר סביב המדורה יתחמם כדי להרגיש את החום; החום פוגע ישירות בעור שלנו. כך גם אור אינפרא-אדום – הוא משתמש בקרינה אלקטromגנטית כדי להעביר אנרגיה ישירות לפני החומר.
ההבדל בזמן החימום הוא עצום. אין צורך לבזבז אנרגיה רבה כדי להגיע לטמפרטורה הנכונה. בנוסף, מכיוון שהחום מרוכז, המכונות יכולות להיות קטנות יותר. אפשר להשיג את אותו תוצאה, אך חוסכים הרבה מקום.
שמירה על ניקיון
שיטות ישנות של יבוש כוללות שימוש בחומרים כימיים או חומרי קידוד שגורמים לריחות לא נעימים ויכולים להיות רעילים כשהם מתחממים.
עם אור אינפרא-אדום, אפשר לשלוט באורך הגל של האור. ניתן להתאים את עוצמת האור לדרישות החומרים שעליהם מבוצע הטיפול. זה אומר שאפשר לטפל בחומרים מבלי להעלות את הטמפרטורה יותר מדי. אין צורך לחשוש מחומרים רעילים או חומרים שעלולים לפגוע בחומרים שעליהם מבוצע הטיפול. זו שיטה נקייה.
החלק המאתגר
אור אינפרא-אדום אינו פתרון מושלם. יש לו כמה בעיות. הבעיה הגדולה ביותר היא אחידות החום. אם החומרים שעליהם מבוצע הטיפול הם בעלי עובי שונה או מורכבים מחומרים שונים, יהיו אזורים שיתחממו יותר מאחרים. כדי למנוע זאת, צריך להיות זהירים מאוד בבחירת החיישנים ומערכות הבקרה.
זו בעיה של איזון – אם המנורה קרובה מדי, החומר עלול להישרף. אם היא רחוקה מדי, ייקח הרבה זמן להשלים את תהליך הטיפול. צריך למצוא את האיזון הנכון בין מרחק המנורה לבין עוצמת האור.