למה אנחנו מעריכים את החימומים של השירותים במבחן של “עינוי באמצעות אדי מים”
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד קר מאוד, וברגע הבא, כשמפעילים את המקלחת, כל החדר הופך לענן של אדים. אז החימום נדלק ומחמם את האוויר. השינויים התדירים בין סביבה לחה וקרה לסביבה חמה מאוד – זה בדיוק מה שגורם להרסם של רוב הנורות האינפרא-אדומות. אם איכות הייצור אינה מושלמת, עלולים להיווצר חלודה ופגמים בחימום.
האויב הבלתי נראה
העניין עם הלחות הוא שהיא לא נשארת רק בחוץ – היא חודרת פנימה. אדי המים מוצאים את הסדקים הקטנים בחומרי האטימה ומצטברים על החיבורים החשמליים ועל הקופסה של הנורה. כשהם מגיעים לתוך הנורה, הם מתחילים לפגוע באלקטרודות. אנחנו לא רוצים לגלות את זה אחרי שכבר התקננו את הנורה בקיר של הלקוח. לכן, אנחנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי לחות. בעצם, אנחנו שם את החימומים בחדר עם אדי מים, ובכך מחקימים את תנאי הלחות בשירותים למשך מספר שבועות. אנחנו מעמיסים עליהם לחץ עד שהם נהרסים, כדי לראות איפה חומרי האטימה נהרסים או איפה החיווט נפגם.
העניין הוא באטימה
אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה, כי היא יכולה לעמוד בחום מבלי להישבר. אבל בדרך כלל הזכוכית אינה זו שנהרסת. הבעיה האמיתית היא החיבורים. אם האטימה בין צינור הקוורץ לבין החלק המתכתי אינה מושלמת, הלחות תגיע לחוטים החשמליים. זה גורם להרס מיידי של הנורה. הנורה נוטרדת כמעט מיד, ותוחלת החיים שלה יורדת באופן דרסטי. המבחנים שלנו מבטיחים שחומרי האטימה יישארו אטומים גם בתנאי לחות גבוהה.
מציאת הנקודה האופטימלית
תמיד יש סכסוך בין העוצמה של החימום לבין משך חיי המוצר. נורות בעלות הספק גבוה נהדרות, כי הן מתחממות מיד. אבל החום הזה גורם לחומרים להתרחב במהירות. כשמוסיפים לכך את הלחות בחדר, החיבורים נפגעים. יכולה להיות נורה שמתחממת מיד, אבל היא עלולה להיהרס לאחר שישה חודשים. אנחנו מעדיפים זמן התחממות איטי יותר, אם זה אומר שהנורה תחזיק מעמד שנים רבות. אנחנו לא מנחשים – אנחנו מבצעים מבחנים. כי הדבר האחרון שכולם רוצים זה חימום שבור שמחובר לקיר בשירותים.