למה מחממים לחוץ נהרסים בסופו של דבר (ואיך למנוע זאת)
אם אי פעם היה לכם מחמם לגינה שהפסיק לעבוד באמצע החורף, אתם יודעים כמה זה מעצבן. רוב האנשים חושבים שהרכיב החימומי פשוט “נשרף”. אבל האמת היא שבדרך כלל זו לא אשמת הרכיב עצמו. הסיבה האמיתית היא חיבורי החוטים. חשבו על מה שהחוטים האלה עוברים – הם עוברים מחום קיצוני לגשם קר ואוויר לח. כשלחות חודרת לחיבורים החמים, זה גורם לחמצון. כתוצאה מכך נוצרת התנגדות גבוהה, הבידוד נהרס, וכך נוצר מעגל קצר.
הבעיה של “חימום איטי”
הרבה מחממים יוצרים באמצעות חומרי בידוד זולים. במעבדה זה בסדר, אבל בגינה? לא כל כך. עם הזמן, החימום והקירור התמידיים גורמים להרס הבידוד. אנחנו קוראים לזה פחמוניזציה. כשהבידוד נשבר, המים יכולים לחדור פנימה. עכשיו יש חוטים חשמליים שנמצאים במגע עם המסגרת – זו לא רק בעיה של מחמם שלא עובד, אלא גם סכנת אש.
לעשות זאת נכון לעומת לעשות זאת בזול
אנחנו עושים דברים בצורה שונה כדי שהמחממים יעבדו כראוי. ראשית, אנחנו משתמשים בחוטים מצופים ניקל. זה מונע את החמצון בנקודות החיבור. בנוסף, אנחנו לא סומכים רק על שכבת בידוד אחת. אנחנו משתמשים בחומר הדבקה קרמי שעמיד בטמפרטורות גבוהות, ואז אנחנו מכסים את כל החוטים בחומר בידוד עמיד בפני מזג האוויר. כך החוטים נשארים במקומם, ללא חדירת לחות. כך המחמם יכול לעבוד שנים רבות.
כמה מילים על זרימת האוויר
יש כאן סכנה – כשאתם סוגרים את החיבורים בצורה כה הדוקה, החום לא יכול לצאת החוצה. החוטים נהיים חמים יותר מאשר בסביבה תעשייתית רגילה. לכן, אי אפשר פשוט להתקין את המחממים בכל מקום. צריך אוורור טוב. אם זרימת האוויר נחסמת, החומר הבידודי יכול להתחמם יותר מדי ולהירטב. אז החיבורים נשברים, ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. אם תדאגו לזרימת אוויר טובה, המחמם יעבוד שנים רבות. אם לא, אתם פשוט קונים חלק חסר תועלת.